אל החדר הגעתי בצהרי יום שישי, לאחר שיטוט קצר בעיר האומנים פרדס חנה כרכור.
את פניי קיבלה קורם (Koram). שם של פרח היא הסבירה. בחורה אצילית ועדינה ביתם של ארדין ואסנת הלטר.
קורם הובילה אותי אל החדר, וכבר בדרך אליו מיד חלחלה בי ההבנה שבחרתי נכון. את חדרי כמו את שאר המבנים בחצר הענקית הקיפה גינה קסומה, שהזכירה לי מיד את הספר "גינת בר" של מאיר שלו – הצמחים שם היו אקראיים, מסקרנים, פרועים. הטבע במלוא תפארתו בחגיגה רב חושית של ציוצי ציפורים, ריחות וצבעים משכרים. ולמרות האקראיות היה שם משהו כל כך נכון ומדויק "טבע הדברים כמו שהם" שיננתי לעצמי.

החדר היה צנוע על סף סגפני. לבן וטהור. בדיוק כמו שרציתי. בדיוק מה שהייתי צריכה. חדר שמאפשר להתכנס, להתמקד, וכן- לברוח….
על שולחן העץ הפשוט מיקמתי את המחשב שלי והתחלתי לכתוב. כתבתי וכתבתי וכתבתי –
דברים שאני רוצה לכתוב,
דברים שאני צריכה לכתוב,
דברים לנפש ודברים לעולם.
דברים שיצאו מהלב,
דברים שיצאו מהנשמה,
דברים שהיו לי בראש,
דברים שרוקנו אותי וכאלה שמילאו.
כתבתי למגירה ולבלוג, וגם… לעצמי.
ועם כל מילה שכתבתי הרגשתי איך הראש מתרוקן, הגוף נרגע ואנרגיה מטורפת חודרת פנימה.
אט אט מתפנה בי מקום לעצמי.
אנרגיה של שקט מסתבר היא עצומה.
תחושת
התרוקנות.
קלילות.
חופש.

עוד כשהגעתי – קורם שיתפה אותי שהוריה, הגרים בבית הסמוך, הם אומנים והציע לי ביקור בשתי הסטודיואים שבחצר.
עוד היה לי מוקדם … אבל ביום האחרון שלי,  אחרי שהתרוקנתי והתמלאתי מחדש, בחרתי ליהנות ממה שיש למקום להציע בלי להיות בתוך עשייה.
החשיפה לזוג האומנים למשפחת הלטר היה סיום מופלא למסע הקטן הזה .

ארדין מצייר מאז שהיה ילד. הוא גדל בלונדון ועלה לפני שנים רבות לישראל בעקבות אסנת אהבתו הגדולה.
במהלך הביקור בסטודיו של ארדין הוא הראה לי בצורה מסבירת פנים ומעוררת השראה של ממש, את הציורים, הרישומים וההדפסים שהוא יוצר. בכל אחד מהם ניתן לבהות דקות ארוכות ולספוג עוד מעולמו הפנימי המרתק. אז בהיתי ושאלתי שאלות. נגעתי בחומר והסנפתי אל אפי ריחות משכרים של צבע.

הביקור בסטודיו של אסנת היה לא פחות מרתק, אסנת הלטר אמנית בוגרת בצלאל, מפסלת בברונזה פסלי ענק בטכניקה שלא נחשפתי לה בעבר. בסבלנות רבה הסבירה לי אסנת את תהליך העבודה. וואו איזה מזל שבחרתי לא לוותר על החוויה הזו. הפסלים מדויקים ומאוד מדברים את הסגנון העיצובי שלי. פסלים בצורות אורגניות השומרים על מינימליזם ויוצרים דרמה לכל מי שנקלע להם.

אז מה עוד צריכה אמא לחמישה בשביל להטען באנרגיות אם לא
שקט
השראה
פנאי
וטבע.

והנה לכם רגע מושלם.
רגע בו יכולתי להביט על החיים האלה ולהבין שיש בהם הכל ולא חסר בהם כלום.
חזרתי את ביתי ההומה ברעש ילדים אהובים ואוהבים- מודה על הזכות.

אז מתי אתם בורחים מהבית ?

2 תגובות

  1. מאיה פולק הגב

    מיטל יקרה,
    את מרתקת בכתיבה שלך.
    כל כך הכבוד לך על ההבנה, על להתבונן פנימה ולדעת שאת זקוקה לעצירה.
    מאחלת לך להמשיך ולהיות נאמנה לעצמך🙏💕

    • מיטל שנרך הגב

      מאיוש… תודה יקירה. כמה פשוט – ככה זה מורכב לנו לפעמים. ולהיות נאמנה לעצמנו זה סופר אתגר בעידן שלנו. אוהבת . נשיקות

השארת תגובה