מאיפה מתחילים פוסט כזה? מההתחלה?  מהסוף? מכירים את החוויות האלה בחיים – שאתם מבינים שאתם בעיצומו של משהו גדול? משהו שעוד ידובר עליו דורות קדימה? משהו שגורם לאנשים להביט עלייך אחרת , לדבר …משהו מטלטל.

אז אני אתחיל ברקע אולי.

מכירים משפטים קלישאתיים? כאלה ששגורים בפי כולם ונאמרים תמיד בסיטואציות  ממש מסוימות? אז מסתבר שיש בהן משהו. קלישאה קלישאה- אבל – לא סתם הומצאה. אחת הקלישאות שאני חיה לפיה בשנים האחרונות, היא שככל שניתן יותר היקום יחזיר לנו פי כמה. לא צריך להיות אדם רוחני במיוחד או מאמין כדי פשוט לנסות ולבדוק את אמיתות הטענה הזו.

אתם בוודאי זוכרים את פרויקט הדונאנטס של אופיר ויהב עליו כתבתי פוסט. ואם אתם לא זוכרים ממש מוזמנים לקרוא.

ובכן, שם, קוראיי היקרים מתחיל סיפורינו. למעשה שם הבנתי (ולא בפעם הראשונה בחיי) שאני חיה בבועה. שבעולם שלנו, (ממש לא רחוק מכל אחד מאיתנו) חיים אנשים, וגרוע מכך – ילדים, שהחיים לא עשו עימם חסד. שעולמם מלא  רגעי הישרדות- פיזית ורגשית.

כבר כמה שנים שאני נותנת- החל מעיצוב אירועים לילדים ועד לאירוח ילדי פנימייה שאין להם בית לצאת אליו לסופי שבוע. כל פעם קצת. כל פעם משהו. ולצד חיי המאושרים זכרתי תמיד לתת- וחיפשתש את ההזדמנויות לתת.

אבל זה לא הרגיש מספיק. ועם כל ילד או ילדה שפגשתי נפער חור ענק בנפש שלי. תחושה קשה של אי צדק. הסיפורים של הילדים הללו לא הניחו לי.

לתחושות הללו היה כמובן השותף המדהים שלי, צחי, שתמיד כשהגעתי עם רעיון או סיפור היה כולו רצון לעזור. לא הייתי צריכה לשכנע ולא להסביר. ובסיפור הזה היה זה דווקא הוא, צחי שלי,  שהראה לי את הכתבה של חנוך דאום  "זה לא טור רגיל: זוהי קריאה אמיתית לעזרה" זעקה הכותרת. קראנו יחד את הטור בשקיקה. הרמנו מבט מהטור המרגש ומיד ידענו מה הצעד הבא.

משם החל תהליך שלם וביורוקרטי  בו ראיינו אותנו, זימנו, ביקרו, תשאלו, בדקו, חקרו, ואחרי שסיימו איתנו עברו לבנות שלנו- שאלו, גיששו, וידאו, הסבירו. ואחרי שסיימו עם הבנות עברו לאנשים שסובבים אותנו – מורות, גננות, מטפלות, שכנים, חברים. ואחרי שסיימנו את זה – חיכינו לקורס. ובסוף הקורס (המטלטל יש לומר) – נכנסנו למאגר "משפחות האומנה".

ידענו שאנחנו מחכים לתינוק,  אבל לא ידענו -איך זה יהיה? מי הוא יהיה? מתי זה יהיה? אם נצליח לאהוב אותו, אם זה יעשה טוב לבית, איך המשפחה תקבל אותו, איך הוא יקבל אותנו?

וההמתנה הפכה להיות כה ארוכה שכבר כמעט שכחנו ממנה.

ואחרי שעברו להם ימים, וחודשים (כמעט שנה) , הגיעו חגי תשרי. לאורך כל תקופת החגים נשאתי תפילה חרישית שיגמרו כבר החופשים הללו – רציתי כל כך את השגרה שלי חזרה. על שולחן העבודה הצטברה לי המון עבודה, רציתי לחזור לפנאי שלי ובעיקר רציתי קצת שקט.

ואז הוא הגיע – השקט. אבל לא להרבה זמן…

כי אז  זה קרה- ביום הראשון שבו חזרנו לשגרה, הבנות פוזרו בבתי הספר ובגנים, ואני נכנסתי למשרד בחגיגיות, ואז היה טלפון.  על הקו הייתה נרגשת במיוחד נציגה מהמכון שמלווה אותנו בתהליך האומנה. מיד החלו דפיקות לב של התרגשות כי ידעתי מה זה אומר. מיד  גם ניתן לי מידע על תינוק בן חמישה חודשים שצריך למצוא עבורו בית בדחיפות. אני כמובן מנועה לתת פרטים על המקרה, אני רק אומר שלא היססתי בכלל. גם כשנאמר לי שמאחורי המילה "דחיפות" מסתתרת העובדה שמחר הולך להיות לי בבית תינוק בן 5 חודשים שישהה אצלנו לפחות לשנה הקרובה.

שיחת טלפון לצחי-  ברור שכן… אבל רגע אסור לקבל החלטה אימפולסיבית. בוא נחשוב רגע. מה זה אומר על החיים שלנו? איך זה ישפיע עליהם? כבר לא נישן בלילה,  אני עוזבת את העבודה עד להודעה חדשה, צריך לבטל את החופשה שהזמנו לשבוע הבא, חיתולים, בקבוקים, מוצצים, מיטת תינוק- אין לנו שום דבר מהדברים האלה…והבנות? ככה בלי הכנה הדרגתית?

ואז היה שקט. כי היה לנו ברור שכן – אבל רצינו לדעת שקיבלנו החלטה אחראית עבור המשפחה שלנו ולא פזיזה. אף אחד מאיתנו לא העז לומר "לא" או "כן". ואז אמרתי לו לאיש שלי משפט שילווה אותי  כנראה לכל החיים. אם הייתי מקבלת טלפון עכשיו מהרופא שמספר לי שחליתי במחלה כלשהיא או שהייתי מקבלת דפיקה בדלת והיו שם שוטרים עם הודעה נוראית?– זה גם היה משנה לי את החיים מקצה לקצה. ואז לא היה סימן שאלה באוויר, זו הייתה עובדה. עובדה שאיתה היינו צריכים להתמודד, ואיתה היינו צריכים ללמוד לחיות.

לכולם יש משברים בחיים, נכון? אז בוא נבחר את המשבר שלנו. בוא נבחר שזה יהיה המשבר שלנו.

מאותו רגע החלה טרפת בבית: קניות, ביטול פגישות, להשיג תרומות – ארגונים ותיאומים, לספר בנות, למשפחה ,לחברים, לשכנים- ממחר אנחנו נשואים פלוס חמש.

בן לילה הפכתי לאמא לחמישה.

על הקסם שנכנס לחיינו ושוהה אצלנו כבר יותר מחודש, לא אוכל לספר יותר מידי. אני רק אומר שפשוט נכנס אור לחיים שלנו. לצד לילות ללא שינה, ושבירת שגרה לא צפויה בעליל –התחושה היא תחושה חד משמעית שקיבלנו יותר משנתנו.

מכירים את החוויות האלה בחיים – שאתם מבינים שאתם בעיצומו של משהו גדול? משהו שעוד ידובר עליו דורות קדימה? משהו שגורם לאנשים להביט עלייך אחרת, לדבר … משהו מטלטל.

אז כזה …

ובטח עוד ידובר ויסופר פה בבלוג הזה  על החוויה ועל הלבטים ועל התחושות אבל

בנתיים רק רציתי לספר לכם – שאני (גם) אמא לחמישה.

ברוך הבא תינוק יקר.

 

51 תגובות

  1. טובה גוזי

    מרגשת!!! גם אמא ועוד הרבה

    • מיטל שנרך

      איזה כיף לקרוא תגובה שלך פה … זה תמיד גם אמא ולא רק … זה הכי חשוב כדי להיות האמא הכי טובה לילדים שלנו

  2. ליאת רסיין פרי

    אין מילים מיטלי! פשוט מדהים, מרגש, אצילי וזה עדיין לא מתחיל לתאר את המעשה שעשיתם. ריגשת אותי כל כך ואני שמחה עבור הקטנצ'יק שזכה בכם ❤

    • מיטל שנרך

      יקירה , תודה על התגובה והמילים … לא צריך הרבה מילים כדי לחזק ולהתרגש… תודה

  3. נעם

    ואוו מיטל,
    דמעות בעיניים והלב מתכווץ ומתרחב לו בקצב משלו.
    מדהים. מדהימה. מדהימים.
    חיבוק גדול גדול.

    • מיטל שנרך

      תודה תודה תודה נעם יקירה , קיבלתי את החיבוק וגם הייתי צריכה אותו . זה מחזק וזה טוב לנו עכשיו .

  4. זיוה רענן

    זה מדהים, מיטל. אין מילים. כל הכבוד לכם.שיהיה לך ולכל משפחתך בהצלחה.

  5. מיכל

    (גם) אמא לחמישה, כמה קסם!

    • מיטל שנרך

      תודה מיכלי … גם אני עוד מעכלת את העניין של חמישה . ( ה "גם" הוא כבר אורח חיים )

  6. אורית

    בדיוק המחשבות שיש לי הרצונות שלי.. כל כך מרגש, כל הכבוד לכם.

    • מיטל שנרך

      אוריתי … זה יקרה כשזה יהיה נכון לכם . ובנתיים תודה יקירה על התגובה וכל המילים הטובות שעושות טוב על הלב .

  7. יערית אלתרמן

    קראתי בשקיקה.. מתחברת כל כך לדבריך.
    לא ידעתי מדבר ואני כל כך מתרגשת בשבילו ובשבילכם.
    יישר כוח

  8. קרן קטקו איילי

    וואו… מטורף… לא ייאמן. נגמרו לי המילים. אמא רק לארבעה… בהצלחה. שולחת המון אנרגיות חיוביות והתפעלות וכמובן מליון דמעות של התרגשות…

    • מיטל שנרך

      מה זאת אומרת רק? אמא לארבעה זה המון . מי כמוני יודעת… תודה על האנרגיות הטובות. זה מרגש לקבל כאלה תגובות

  9. סיון ק.

    וואו ווא וואו, מיטל!
    איזה דבר מדהים עשיתם, מעורר השראה והערכה. איזה בר מזל הקטן הזה שזכה בכם, וגם הילדים שלכם – שחווים מקרוב דוגמה אישית כל כך משמעותית של נתינה.
    מדהימים!
    הלוואי שתצמחו מזה ושכל הטוב הזה יחזור אליכם בעוד ועוד דרכים!

  10. עדי

    OMG. מדהים. מטלטל. עשית לי חשק מטורף. מודה שנתקעתי על העוד שנה. איך נפרדים?… רק המחשבה על הרגע הזה קורעת אותי והדמעות לא מפסיקות לזלוג

    • מיטל שנרך

      עדידוש, אין לך מושג כמה פעמים שמעתי בחודש האחרון את המשפט – "עשית לי חשק" או "זה החלום שלי" … ואני אומרת 1. זה לא מתאים לכל אחד 2. תגשימי חלומות – מי כמוך יודעת. נשיקות על הפרגון והאנרגיות . יש מצב שאצטרך אותך בקרוב

  11. חיה גולן

    מיטל יקרה, האור זורח מכל מילה ומשפט שלך.
    סיימתי לקרוא את הפוסט עם צמרמורת בכל הגוף.
    אני חושבת על כל האהבה שהתינוק הזה יקבל, על כל הטוב והריפוי שיהוו בסיס איתן להמשך חייו, גם אם יום יבוא ותיאלצו להיפרד ממנו – והלב מתרחב.
    אתם אנשים מיוחדים ונפלאים. תבורכו.

    • מיטל שנרך

      חיה יקרה , איזה כיף שהצלחת לקרוא את האור – כי הוא אכן ממלא אותי ואת הבית כולו. אנחנו משתדלים לא לחשוב על הסוף כשמשהו עצוב ( בטוח יהיה ) – אלא כשליחות … מקווה שתעבוד לנו המנטרה הזו. תודה על המילים החמות, על האנרגיות והחיזוקים…

  12. אילת

    התברכתם! בלב ענק וביכולת לתת ♥️ מן הסתם יגיעו גם רגעים לא קלים אבל נראה כי אתם יכולים להתמודד עם כל דבר. ההשוואה לאסון למען קבלת ההחלטה חזק מאוד ונכון כל כך, איך במשברים אין התלבטויות וההתגייסות היא מיידית אכן צריך לדעת לעשות זאת גם לגבי מצבים בריאים

    • מיטל שנרך

      אילת יקרה , כנראה שזו צמיחה מנטלית גדולה … זה באמת מרגיש כמו משהו גדול כל כך שרק בפרספקטיבה נבין אותה . תודה על המילים והאנרגיה.

  13. סיגל

    מקסימים, לא שפוט לאמץ מצריך המון המון וכנראה שיש לכם את זה יישר כח

    • מיטל שנרך

      מסכימה איתך כל כך- אף פעם לא לשפוט! וזה לא מובן ולא פשוט . יש לנו נטייה כבני אדם לחשוב שאנחנו יודעים מה קורה בצד השני – חשוב לדון אנשים תמיד לחיוב ובחמלה.

  14. מירב טבקמן

    וואו.
    קראתי בנשימה עצןרה ועם כל מילה וכל שורה הראייה הטשטשה לי.
    דמעות של התרגשות.
    אתם מדהימים!! כולכם זכיתם.
    וכמו שכתבת, עוד ידובר רבות.
    בנתיים אאחל לכם הצלחה, אויר לנשימה והמון אהבה 💙

    • מיטל שנרך

      מירבי יקירה , תודה תודה תודה ענקית על המילים . על האנרגיות . אכן ידובר רבות . אנחנו עוד מנסים לאזן את הרגשות ואת מה שקורה לנו בחיים בימים אלה .הפתעה נעימה

  15. אורלי רוזנפלד

    וואו …איזה מרגשת את !💜
    בא לי לתת לך חיבוק אשה אמיצה !❤
    מאחלת לכם המון הצלחה אנשים אדירים
    ושביתכם תמיד יהיה מלא בכל טוב !💚
    אשמח לעזור בבדיקה לגבי ביגוד כאן בקהילה 🔅

    • מיטל שנרך

      אורלי יקירה , תודה תודה על החיבוק ( קיבלתי אותו …) על האיחולים והחיזוקים . אלה אנרגיות שעושות לנו טוב בימים טרופים אלה. נשיקות .

  16. לירון אלעד

    נפלאה שאת מיטל ומרגשת כל כך ❤️

  17. ענת מישר

    מיטל יקרה,
    יש אנשים שמדברים על נתינה ויש אנשים שעושים. את וצחי, הבנות וגם הסביבה הקרובה החלטתם להעניק חיים.
    אין לי מילים
    הכי לא מובן מאליו
    מרגשת, מעוררת השראה, מחאה בחום ואהבה.
    שיהיה במזל טוב 🌟🙏💙

    • מיטל שנרך

      ענתי , תודה אהובה . אני מאמינה גדולה שבבסיס כולנו אוהבים ורוצים לתת. בעיקר בגלל התחושה העצומה שזה מחזיר לנו חזרה. תודה על המילים החמות ועל התגובה המפרגנת.

  18. נתלי תמיר

    הייתי בטירוף של להספיק והיה סימן מלמעלה, להניח הכול ולקרוא את הפוסט, התחלתי לבכות, להתרגש ולהצטמרר מהשליחות והעשייה המבורכת הכמעט לא נקלטת.
    אתם מדהימים, ואני מעריצה אותך על כך, אוהבת המון ירוק ואדום❤️💚🙏

    • מיטל שנרך

      הכל זה סימנים מלמעלה … תודה אהובה על המילים ועל התגובה ועל האנרגיות … הן מורגשות ועושות לנו טוב בתקופה כל כך טרופה. נשיקות

  19. מיכאלה

    פוסט מרגש כל כך. פוגש אותי במקומות קרובים אליי.
    בתור אמא לתינוק עם תסמונת דאון אני מכירה מספר משפחות אומנה לתינוקות מקסימים שננטשו.
    בדיוק בזכות אנשים כמוכם הילדים האלה יכולים לצמוח ולגדול ולקבל את האהבה שמגיעה להם.

    • מיטל שנרך

      וואי מיכאלה , הצלחת לרגש אותי … תודה שהגבת . זה כל כך חשוב לי . תודה על המילים והחיזוק. את ראויה להערצה בעיני .

  20. אביטל אנגל

    וואו כמה מרגשת את. הלוואי ויכולתי גמאני. חולמת על זה שכשבתי תגדל אוכל לאמץ ילד שצריך… כאם יחידנית זה כרגע לא בא בחשבון. ילדים הם קודש הקודשים. וכמה תעצומות נפש צריך כדי לחבק ילד ורק לתקופה… ואח"כ מה? ומה עם הלב והרגשות שמתפתחים ומתרחבים. מצדיעה לכם!

    • מיטל שנרך

      אביטל יקרה , אני יודעת שמערכת הרווחה פחות מפרגנת לאמהות יחידניות בהקשר של משפחות אומנה ואימוץ. צר לי על כך אבל בטוחה שתמצאי את הדרך שלך לתת. אנחנו מאוד משתדלים לחשוב על התקופה הזו כמצווה גדולה ולא לתת לרגשות הפרידה אם תבוא להשפיע על הנתינה שלנו . אני מסכימה איתך שזה לא פשוט- ובכל זאת – זו הגדולה של אומנה… תודה על התגובה מחממת הלב והמחזקת .

  21. אביגייל פרי

    מיטלוש אהובה,
    הותרת אותי ללא מילים!
    אתם פשוט נדירים, פשוט גדולים מהחיים.
    אני מאחלת לכם להנות ולאהב עד בלי די אתכם, את הבנות הנסיכות ואת התינוק גם.
    זכיתם, הוא זכה, כולכם זכיתם האחד בשני וכולכם כמשפחה.
    אני מרוגשת מהפוסט שלך וכניראה שלעוד הרבה מאד זמן. תודה שהראית לנו שהכל אפשרי!
    אוהבת אותך.

    • מיטל שנרך

      אביגיל יקרה , תודה על המילים. כיף לי שהצלחתי לרגש אותך ולגעת. כיף לקבל את החיבוק והאנרגיות האלה שמחזקות אותנו מאוד. תודה לך על כל אלה .

  22. טל בר

    וואוו ענק!! כל כך מרגש. כמה שהוא זכה וכמה זכו הילדים שלכם. עשיתם דבר מופלא

  23. סבתא לנכד חדש

    מקסימים גאה ואוהבת אתכם המון🙏

  24. אריאלה ליבנה

    מיטל (וצחי) יקרים,
    איזו התרגשות! כל כך נרגשת עבור התינוק הממוזל הזה שזכה להצטרף למשפחתכם המיוחדת וזכה בזוג הורים ובאחיות נפלאים.
    אותו תינוק, שההצטרפות למשפחתכם היא נקודת אור גדולה בביש המזל אליו הוא נולד, תקווה גדולה לעתיד טוב מזה שאליו הוא נולד.
    אני מאחלת לכם הרבה כוחות בהתמודדות, שאני בטוחה שתעמדו בה.
    מחבקת אתכם בהשתאות!

  25. Tali Biton Howley

    מיטלי, כל כך חיכיתי לשמוע איך אתם עוברים את התקופה המיוחדת והמאתגרת הזו. הייתה לי הזכות להיות שם בדקות של ההחלטה ולהזכיר לך שאת עושה את אחד הדברים הגדולים שתעשי בחייך ושתזכרו להיות ברגע הזה במיטבכם. כל הכבוד וההערכה לכם😘😘😘

    • מיטל שנרך

      טלי אהובה… מעטים היו שם ברגעים האלה – והמילים שלך גרמו להחלטה להרגיש כל כך נכונה . אז תודה על המילים המדוייקות בזמן המדוייק ותודה עלייך … אנחנו בהחלט מרגישים באמצע משהו גדול שרק מתחילים להבין את המשמעות שלו.

  26. נגה סדן

    המעשה שעשיתם כל כך אצילי ומרגש. זה ממש לא מובן מאליו.
    מדהים כמה גדול הלב שלכם, ואני מאחלת לכם נחת ואושר מהתינוק החדש שהצטרף למשפחה. הוא ללא ספק זכה בכם.