וואו,  כמה זמן לא הייתי פה.  לא מתנצלת שלא תבינו, נהייה עמוס פה לאחרונה מאז שהגיע אלינו התינוק החדש. כל כך קשה לי לקרוא לו ככה – כי הרי יש לו שם ופנים וזהות – והוא כל כך כבר הילד שלי ושלנו  והוא בכלל לא מרגיש  חדש..

כבר עברה חצי שנה מאז שהגיע אלינו, מקסים וחייכן שעל הגעתו לחיינו סיפרתי בפוסט  גם אמא בן לילה. השינוי בן לילה אכן היה מטלטל עבור כולנו. עברנו, כל בני המשפחה, תקופה של פרצי צחוק לצד לילות טרופים ללא שינה. תקופה שבה צפו ועלו רגשות מעורבים שלא תמיד הכרנו קודם. רגשות שאולי טרם נמצאה להם הגדרה.

לפעמים אני חושבת שהייקום בכבודו ובעצמו דאג לסידור הזה – לחיות כל יום בידיעה שהכל זמני. פריקית של שליטה כמוני מתרגלת עכשיו יום יום בנשימות עמוקות את העובדה שלא על הכל אנחנו יכולים לשלוט בחיים ושהכאן ועכשיו הוא שחשוב.

עונג זמני שיכול להפסיק בכל רגע. כמה רגע? אין איש יודע … שיחות עם עצמי בשעות לילה מאוחרות, מה זה עושה להן לבנות שלי הידיעה שהקסם הזה יכול להגמר בכל רגע נתון? האם הן יגידו שהיה שווה? האם יכעסו עליי כל החיים? מוצאת את עצמי שואלת בלחש לאוזניים של תינוק ישן, אוזניים  חמימות ורכות שאלות שלעולם לא אדע את תשובתן :

מי זו האישה שילדה אותך?

ומה עובר עלייה עכשיו?

ומה  עבר עלייך עד שהגעת אלינו ?

ומה היה הריח שלה?  האם הוא דומה לשלי?

והאם הניקה אותך?

והאם היא חסרה לך? האם אני מצליחה לפצות על החסר?

האם אתה מתאהב בנו כמו שאנחנו בך?

ככה לאט לאט בלי לשים לב בכלל  אנחנו מתאהבים בך… ואתה חודר בהתמדה לחיים שלנו וללב.

אני אמא לתינוק שיש לו אמא . שאוהבת אותו ורצה בו כל כך אבל קשה לה, ומישהו החליט עבורה ולמענו שמוטב לו שיהיה כרגע מחוץ לביתה.  ואני כאן עבורו ואולי עבורה בכלל? מה שבטוח שאני כאן כי החלטתי לתת ולתרום ולהעניק. נבחרתי להיות אמא שלו לתקופה הקרובה .

מה מרגישים כלפי האמא של הבן שלך?  חמלה? רחמים כעס? דחיה? זלזול ? אין בי כעס כלפיה. רק המון מחשבות של אמא. מאמא לאמא אני מנסה להבין, בלי לשפוט. לא תמיד זה קל. התרגלנו כל החיים להניח הנחות ,לשפוט , לחרוץ גורלות.

אז אני בוחרת לנטרל את כל הדעות שבאופן אוטומטי צפות אצלי – לנטרל שיפוטיות ולצרף לרשימת ההודיות היומיות שלי את התודה על שלעולם לא עמדתי במצב שכזה; מצב קיצוני כל כך עד שאנשים לא יכולים לשאת את חייהם עצמם, וכפועל יוצא גם לא את של ילדיהם הרכים.

 

אני שלמדתי כל חיי (מניסיון או מהרצאות העצמה למינהן) לדמיין, לחזות ולראות מול עיני ממש את המקום אליו אני רוצה להגיע, לא יודעת מה אני רוצה שיקרה עם  כל המצב הזה, שהרי עבורי – אני רוצה יותר מכל שהתינוק הקטן והקסום הזה יהיה שלי לעד. אני רוצה לעמוד תחת החופה כשיתחתן, ללוות אותו בכל צעד מאושר כמאתגר בחייו לדעת שהוא מאושר וטוב לו. מצד שני – כאמא אני לא יכולה להמנע מהמחשבה שהדבר הכי נכון עבורו זה לחיות לצד אימו שכל כך אוהבת אותו, ומיד מתחילה תפילה בליבי שהיא בדרך הנכונה בחייה, שהיא מצליחה להתגבר על הסערות ועל האתגרים שהחיים זימנו עבורה. מצד שלישי –  הרי השאלה החשובה באמת היא -מה נכון עבורו? האם התנאים שהיא תוכל להעניק לו בחייו: האפשרויות,הסבלנות, ההזדמנויות, הדוגמא  האישית  והערכים יכולים להשתוות לאלה שאנחנו  יכולים להעניק לו?  מחשבה מטרידה משהו, מוסרית משהו … פילוסופית כמעט.

 

עם כל כך הרבה מחשבות בראש שלי שלא מרפות לרגע, אני מחפשת באופן אינטואיטיבי מקומות לברוח אליהם- מנטלית בעיקר. בוחרת את המחשבות שלי ומשננת אותם שוב ושוב, עוצמת את עניים חזק ומדמיינת מצב שבו כולם מאושרים ובעיקר שלמים עם המצב. מנסה להנות מהכאן ועכשיו במקום לתת למחשבות על עתיד לא מובטח וברור להשתלט עליי.

מאבק יומיומי של ממש להנות מהאושר הגדול שנפל בחלקי. להנות משן ראשונה, מצעד ראשון,  ממילים ראשונות ומחיבוק דב כל כך גדול כמו אומר תודה בלי מילים. חיבוק שנאחז חזק  כדי שלא תעלם לו שוב אמא .

 

 

29 תגובות

  1. קרן

    מדהים מיטל!!
    וכל כך מרגש
    נדמה שזה מסע שכולכם יצאתם אליו יחד אבל כל אחד יבקר בו במחוזות אחרים.

    • מיטל שנרך

      לגמרי נכון . נשאר רק לחכות ולראות לאן זה ייקח אותנו. באמת מסע … תודה על התגובה קרן

  2. טובה גוזי

    ריגשת מאד! לפעמים הדרך מלאה שאלות ולא נותר לנו אלא להיות בה, לחוות, להרגיש ולהתפלל לטוב. שולחת אהבה

    • מיטל שנרך

      נכון מאוד… אם חושבים על זה זה נכון לגבי כל דבר בחיים שלנו. הכל זמני, רק שפה הזמניות היא על השולחן. תודה על החיבוק והאהבה

  3. אורטל שמיר

    איזה פוסט עוצמתי, מעורר השראה ומחשבה

    אני מאמינה שגם אם השהות שלו אתכם תהיה לזמן קצר הוא יחווה אותה בכל תא בגופו כל חייו.

    אני מאמינה שגוף זוכר מה זה להיות נאהב ואהוב והוא לא יתפשר על פחות מזה בחייו הבוגרים בזכותכם.

    משפחה מדהימה מאחלת לנמשיך להפיץ אהבה וטוב בעולם

    • מיטל שנרך

      תודה יקירה , אני רוצה להאמין שזה נכון… ממש ממש רוצה. זו הסיבה לכל זה . תודה יקירה על המילים. אוהבת

  4. חן יאקה-שומרון

    מעכת לי את הלב. לא מוצאת מילים מעבר לזה.

  5. נתלי תמיר

    מדהימה שאת,
    ותראי איך
    חזית בשם הבלוג ׳גם אמא׳ מהות כל כך עמוקה ומיוחדת, בשליחות ששייכת לאחדים בעולם הזה.
    אני מעריצה אותך על מה שכתבת ושיתפת, והכי על האומנה על הילד.
    חיבוק גדול
    מחכה למספר של המפגש שלנו❤️

    • מיטל שנרך

      תודה יקירה, כשקראתי לבלוג "גם אמא" זה היה ממקום אחר לגמרי אבל בהחלט קיבל עוד זווית … מחכה מאוד למפגש שלנו.

  6. מלי זגדון

    וואו.. כל כך נכון.. הידיעה שהמקום הטוב ביותר לילד זה עם אמא שלו… רק שצריך לעזור לה.. לתת לה את הזמן ואולי תעמוד שוב על הרגליים והם ימשיכו בחייהם יחד… זה האושר המיתי של הנתינה הזו

    • מיטל שנרך

      אכן מלי … אין פה משהו שיהיה נכון לכולם, לפעמים לתת מעצמך משמעותו צביטה קטנה בלב… אני רק מייחלת שהצביטה לא תהייה של הקטן והתמים הזה . תודה על התגובה

  7. אביגייל פרי

    וואו מיטלוש,
    המסת אותי, טילטלת אותי ובעיקר ריגשת אותי.
    המילים שיוצאות לך היישר מהלב ונכתבות מעצמן, חדרו אלי עמוק ללב לבטן לגוף.
    אני קוראת את המילים וחוזרת שוב לקרא אותן.
    את השראה. את מדהימה בעוצמות שלך.
    המון טוב אור ואושר
    מכל ה❤️

    • מיטל שנרך

      תודה יקירה !!!! על התגובה ועל המילים. כיף לשמוע שזה נוגע . מאוד היססתי לפני שפרסמתי אם זה בכלל יעניין מישהו. תודה

  8. חגית

    מרגש, פורפורציות, שמחה, נתינה, הוקרה , אמהות ……כמה למידה יש בשיתוף המרגש הזה

    • מיטל שנרך

      תודה יקירה … כיף לדעת שזה נותן ערך. זה היה פוסט של פריקה אבל אם הצליח גם לחלחל – הכי כיף לי בעולם. תודה על התגובה

  9. נעמה אורבך

    כל כך מרגש. יכולה רק להעריץ את היכולת שלך.

  10. מיכל

    איזו כותרת חזקה לפוסט המחשבות והרגשות שלך. בטוחה שאתם עוטפים את הילד הזה בכל החום והאהבה שהוא צריך. מאחלת לו חיים מלאי אהבה וביטחון.

    • מיטל שנרך

      תודה מיכלי – אכן עוטפים ועוטפים – זה מה שמקשה לשחרר בסוף. תודה על התגובה…

  11. עינב

    אני בוכה…ואין לי מילים…את נדירה..זהו

    • מיטל שנרך

      זה אולי לא המון מילים אבל הן חזקות ממש . אז תודה לך על המילים ועל התגובה.

  12. עמנואלה

    פוסט מרגש, ואתם משפחה מדהימה. לקחתם על עצמכם משימה כל כך חשובה ?

  13. יפעת

    אומץ, גדולה, אהבה, חמלה, אושר, שמחה, כאב, ומעל הכל השראה. כמה אושר הבן הזה הביא וכמה כאב יכול להיות כרגע, אבל אם לרגע מתבוננים בפלא הזה ומשחררים את האחיזה שלנו – זה הופך לאושר גדול. ואת הצלחת לבטא את הדברים האלה בפתיחות גדולה שמעידה על העוצמה האדירה שיש בך. תודה על מה שהבאת כאן בפוסט הזה.

  14. טל בר

    מקסימה אחת, רחבת לב. כמה מטלטל וכמה עוצמתי. בטח לא ניתן לתאר מראש את מנעד הרגשות שתביא איתה הנתינה הכל כך מבורכת הזו. הצלת נפש בישראל. אין כמוכם!

  15. סיון קונוולינה

    מיטל,
    ההחלטה שלכם להיות כל עולמו של הילד הזה כל כך מרגשת ולא מובנת מאליה. ולחיות את הכאן ועכשיו בסיטואציות האלה זה מאוד קשה. אני מעריצה אתכם ומעריכה אתכם, ואין לי ספק שלא משנה איך זה יסתיים – כולכם תצאו מזה מועצמים ועם המון ערך לחיים.

  16. אילת

    מיטל יקרה, פוסט מרגש מאוד ומעורר מחשבה אך בתור ילדה במשפחה שאימצה ילד שהוצא מבית אימו ובתור מישהי שעובדת עם צעירים חסרי בית יכולה לומר לך שבסבירות גבוהה לילד שלך עדיף לא לגדול עם האמא הביולוגית שלו וכנראה לעולם היא לא תוכל להעניק לו מה שאת כאמו הנבחרת מעניקה לו ומה שהבית שהקמת יתן לו בהווה ובעתיד. אתם מלאכים אמיתיים בעשיה ובתרומה שלכם. כל הכבוד ❤️

  17. שירי שטיינברג

    וואו…כתיבה מרגשת עוצמתית ומטלטלת. כמה אומץ לעשות כזה צעד בהבנה שהוא עשוי להיות זמני. וכמה מזל ואושר לקטני המקסים שזכה בכם

  18. אונית

    מרגש נורא
    אכן מצב לא פשוט…סיטואצייה מאוד מורכבת… אבל לפחות הוא זכה בכם ואלטרנטיבה לא היתה לו לפחות לא כזו עם כל כך הרבה אהבה. כל ילד צריך מזל ולמזלו הגיע אליכם. חיבוק?