זה סיפור שמתחיל כמו המון סיפורי היכרות.

הכרנו ממש במקרה.

זה היה משפט ששמעתי שאמר, שתפס את תשומת ליבי.
תמיד נמשכתי לאנשים חכמים, כאלה שבמשפט אחד בודד מצליחים לטלטל את עולמי וגורמים לי לחשוב אחרת. מיד ידעתי שאני רוצה להעמיק את ההיכרות וכך עשיתי. מיום ליום התעוררה סקרנות ורצון ללמוד, לדעת ולטעום עוד ועוד. רעב בלתי מוסבר.
עם הזמן התפתח לו הקשר בהדרגה, כמו שמתפתח קשר משמעותי. לאט, יציב, סוחף וממלא.
לא ניתן להצביע על  הרגע שבו הבנתי שזה עבר כבר את שלב הגישוש והדברים כבר חלחלו פנימה. אין דרך חזרה. אהבה גדולה.
לאט לאט התחלתי להבין איזו השפעה יש  לו על חיי. דברים השתנו בי.

מי שהביט מהצד ספק אם ראה את השינוי שמתחולל, לכל היותר היו תקופות שנראיתי לאנשים מאוהבת לגמרי. תקופה ארוכה שמרתי את החוויות ביני וביני, טרם מוכנה לספר לכולם על אהבתי החדשה.

התחלתי לפגוש את העולם סביבי פחות קפוצה ויותר אוהבת ורגישה. עוד ועוד איכויות נוספו בי.
איכויות שהיו בתוכי כל החיים ורק הייתי צריכה להזכיר לעצמי את קיומן.

מילים שנשמעו קודם גבוהות ורוחניות כמו: תודעה, חמלה וריקות הפכו להיות ברורות לרגע ומתעתעות רגע אחרי, במן מסע אינסופי שמבקש ללמד אותי שיעור על חוסר שליטה, על ארעיות ועל זמניותם של דברים. 

קוראים לו סִידְּהַארְתָּה גַאוּטַמָה ואתם אולי מכירים אותו כבודהה.

הכרתי אותו במקרה
זה היה משפט ששמעתי שאמר, שתפס את תשומת ליבי.

"למדו להשתחרר מאחיזתם של דברים, להניח להם. זהו המפתח לאושר."

באותה תקופה העולם הרוחני נראה לי מורכב ומאתגר. מלא במדיטציות יומיומיות כמעט בלתי אפשריות עבורי, במושגים מורכבים, ברעיונות מופשטים שקשה ליישם, בסדנאות מודעות, ושארוולים משמינים.

עם הזמן והתרגול נחשפתי לעומק הדברים. תובנות ותכנים מהעולם הבודהיסטי הגיעו מולי בקצב הנכון ובצורה מדויקת. הבנתי גם שעל מנת להיות בדרך הזו עליי להסכים להיות תלמידה, להסכים לא לדעת הכל ולהסכים לטעות. פשוט להתמסר לדרך. זה היה תרגול בפני עצמו.

הדרך לימדה אותי גם, שלמרות שהתרגול עובר דרך מדיטציות, קריאת ספרים, שיחות דהרמה,  ולימוד מעמיק – הוא בעיקר מתרחש בכל רגע ורגע בחיי: בארוחת הערב המשפחתית, במקום העבודה, בהורות, בזוגיות, בקניות בסופר ובכל הנסיבות שהחיים מזמנים לנו.

 

גישת החיים הזו הביאה איתה סקרנות, חקירה, העמקה ופליאה מול כל דבר שבא מולי – ציוץ ציפורים, המיית הרחוב, וכל אדם שנקלע לדרכי שהפך עבורי למורה וכל אינטראקציה לשיעור.

אותו בודהה שייעודו בחיים היה להכיר את הסבל האנושי גרם לי להתחייב מחויבות עמוקה לנתיב רוחני שרוצה להכיר את עצמי ואת הסבל שבי. המילה הכל כך טעונה "סבל"  מתארת מכלול של רגשות כתגובה שלנו נוכח כאב. אותו כאב שהחיים מזמנים לכולנו. משמע – הכאב הוא בלתי נמנע, אבל הסבל הוא אפשרות.

לרעיון שכולנו סובלים נוכחתי במיוחד סביב התקופה שבה הייתי מסייעת בסדנאות להתפתחות אישית. מהתמקדות בכאב הפרטי שלי, נחשפתי לעובדה שלכל אדם שאני פוגשת יש סיפורי כאב וסבל. תהליך הוביל לתהליך, סדנה לסדנה, תובנה לתובנה כמו פאזל עם המון חלקים שכל חיבור חדש בו מרגש ומעורר את הרצון להתקדם על מנת לראות את התמונה השלמה. כך הפכה המחויבות הרוחנית שלי מהכרות את עצמי והסבל האישי שלי לרצון גדול שכל מי שנקלע בדרכי יכיר את האפשרות הזו גם עבורו.

בפוסט האחרון שלי, חגיגות יום ההולדת ה 40 שלי ננעלו ברשימה מכובדת של  40 דברים אותם ארצה לעשות במהלך השנה. חלק לא מבוטל מהרשימה אכן קרה… ואז באה הקורונה. כמו רבים, גם עבורי הייתה תקופת הקורונה מאתגרת במיוחד. 
מעבר לכל הטלטלות הידועות שהקורונה הביאה איתה: שבירת השגרה, חוסר הוודאות והרבה מאוד ילדים בבית במשך הרבה מידי שעות, צצו להן בעיות כלכליות, בשורות קשות על מצב בריאותו של אבי, מתחים בזוגיות ועוד הרבה נסיבות חיים שהגיעו מולי – בעת ובעונה אחת. כאב.

בדיוק ברגעים האלה הרגשתי בצורה בהירה וצלולה את ההשפעה של כל התרגולים של השנים האחרונות. יציבה אל מול כל מה שבא מולי ללא התנגדות לכאב כשהגיע וללא שקיעה בסבל מיותר.

קסם? לא! הרבה תרגול וחקירה פנימית ובעיקר המון סקרנות – ללמוד, לתרגל, להכיר. 

המילה שליחות, פומפוזית ככל שתשמע , מדויקת ומלווה אותי מזה כשנתיים.
לצד ההחלטה הזו, הבנתי שעל מנת להגיע ולהנגיש לאנשים את התורה הזו עליי ללמוד כיצד לעשות זאת. במהלך השנה וחצי האחרונות לצד המשך ההתפתחות שלי בסדנאות, תרגולים וחשיפה לעוד ועוד תכנים מהעולם הזה, למדתי אימון בשיטת סאטיה אותה פיתחה נטאלי בן דוד וכן, התמחות באימון לתודעת אושר אצל ד"ר אורלי אדלר. אלה שתי מורות משמעותיות מאוד עבורי ואני בטוחה ששמן, לצד מורים נוספים שהיו ויהיו לי במסע הזה עוד יוזכרו כאן בהמשך.

בימים אלה אני נמצאת בשלבים האחרונים להכשרתי כמאמנת בשיטת סאטיה השליחות הופכת לדרך. 

מזמינה אתכם/אתכן לצאת למסע כל אחד ואחת בדרך הנינוחה והמתאימה לה/לו- בבלוג, באימונים אישיים, בסדנאות וגם שיחת טלפון אישית. 

 
 

7 תגובות

  1. צחי

    מרגשת שאת 🙂

  2. איציק

    לא מכיר אותך "לפני". מכיר אותך רק בתהליך,לדעתי בחלק העמוק שלו.
    אז-ברת מזל שכמוך. יש אנשים ששנות חיים שלמות לא תספקנה כדי להגיע לאן שאת נמצאת.
    כמי שחולק איתך מקום עבודה אני חייב להגיד שאת אכן בשליחות.

    ויש מצב שפעם אכתוב פוסט שנושאו יהיה:
    פגשתי מישהי שפגשה מישהו…וזה חהיה עלייך.
    אם לוקח משהו אחד ,ויש הרבה, ממה שכתבת- זה להיות תלמיד!
    מה שיפה בדרך בה בחרת ללכת (בודהיזם) זה שהצלחה והעמקה מתבטאת בשתיקה ומינימליזם ולא כנהוג במחוזותינו, ברברת ותרבות השפע.

  3. חני

    תלמידה למופת בבית הספר של החיים להתפתחות אישית ולחקר האמת והעומק. תמשיכי כך ❤

  4. עדי

    מדהים כמו תמיד! כמי שצפתה בך מהצד בשנה האחרונה ובשינוי המדהים שעברת – בודהה הזה מלך

  5. נעם

    באת לי פתאום 😍 ובול בזמן ❤️

  6. רחלי

    כל כך מתחברת לכתיבה שלך, כל כך משמעותית, כנה, פתוחה….
    תצליחי אהובה, אני גאה בך עד השמים!

  7. אפרת

    מדהים ומרגש כול כך!

    כמה יפה את כותבת. הדרך שלך והצניעות שלך מדהימה אותי בכל יום מחדש.