יום שבת בבוקר לפני קצת יותר משנה, עיני עוד מלאות קורי שינה ובידי כוס הקפה של הבוקר. ברקע ילדים – כל הארבע שלי ועוד שלושה אחיינים מתוקים שהתארחו אצלנו. סה"כ שבעה ילדים. זה המון … יושבים כולנו ורואים ארתור. אני אוהבת את ארתור. אחת הסדרות השפויות שעוד נשאר לראות על המסכים היום. היה פרק מיוחד על כריסמס. פרק שכולו קסם – כמו כל דבר שקשור לחג הזה. אני מתבוננת מהצד ורואה עניים נוצצות של ילדים שקועים בחוויה. ואז מתוך השקט – ילד נבון אחד שאל "מיטל, למה אנחנו לא חוגגים כריסמס?" למה באמת ? שאלתי את עצמי בלב . ולמנומש עניתי שאנחנו יהודים וכריסמס זה חג נוצרי.חבל – הוא ענה בעצב – זה דווקא חג ממש יפה ונחמד.

וכך הפכו ארתור והפרק הזה והסוף שבוע הזה לרגע מכונן אצלנו בבית.

כשהאיש שלי חזר מאימון השבת שלו – סיפרתי לו על השאלה שעלתה ואת כל המחשבות שהתרוצצו אצלי בעקבותיה, וידענו מיד מה עלינו לעשות .

הילדים רוצים כריסמס?  יקבלו .

ואז הגיעו המצקצקים ושאלו – למה אתם חוגגים קריסמס? אז קודם כל אנחנו חוגגים חנוכריסמס .ואנחנו חוגגים כי מבחינתנו זה חג עם רעיון חברתי מקסים בו כל אחד קונה מתנה לבן משפחה אחר, כי יש ארוחת ערב חגיגית, כי מזמינים חברים, כי יש עץ שמקשטים ומכינים לו קישוטים שבוע לפני, כי יש שנה אזרחית חדשה בפתח (וכל סיבה לא דתית אחרת) .

ולגבי ישו …. ישו WHO?

אנחנו לא ממש מחנכים את הבנות לערכים דתיים, של שום דת. אנחנו כן מחנכים את הבנות לערכים בהם אנחנו בוחרים!  (לחלקם אגב חפיפה לדת היהודית ).חלק מאותם ערכים הם לחשוב בצורה עצמאית על הדברים בהם הן בוחרות להאמין . ושלא תבינו לא נכון -אנחנו חוגגים חגים כי זה חגים ויש בהם בדרך כלל מסורות נחמדות ואנחנו אוהבים לחגוג. כל סיבה אצלנו היא מסיבה. ומתוך כך – סביבון –  הוא אחלה משחק. חנוכיה – אנחנו אוהבים אור ואוהבים את האווירה שהוא יוצר.  נס כד השמן – אחלה מודל ללמוד התמדה מה היא. 

 הייתה תקופה לפני כמה שנים שיהב הגיע מהגן והתחילה לנשק מזוזות. הבנו שהיא מחקה סייעת בגן (סייעת שאנחנו ויהב מאוד מאוד אהבנו) – וזרמנו עם המנהג החדש. מהר מאוד היא גילתה שהרבה מזוזות אין לנו בבית (רק אחת בכניסה כי סבתא הכריחה), וזה די ביאס לה את הכיף. ואחרי כמה ימים  עלתה השאלה "למה מנשקים מזוזות ? " אז עניתי בסבלנות שיש אנשים שמאמינים שהן קדושות ויש בהן סגולות, והחזרתי בשאלה " למה את מנשקת מזוזות ? " . 

פתאום בשיחת עומק באמצע החיים הבנו שדתות הם מקור הרבה חולות בעולם.

וזה כל כך אבסורד בהתחשב בעובדה שכולנו מסכימים על אותו אלוהים והויכוח הוא בעיקר על מי הוא שליחו . פתאום גם הבנו – שכמו שגידלו אותנו להיות "יהודים " מגדלים מוסלמים להיות "מוסלמים " ונוצרים  להיות "נוצרים". אז בעצם צריך פשוט להפסיק את השרשרת הזו ולגדל את הילדים שלנו לחשוב לבד? להאמין במה שהם בוחרים להאמין. ולא במה שאנחנו בוחרים עבורם.

העולם שלנו בנוי מאמונות .

ואני ממש לא מדברת רק על דת.

יש מי שמאמינים באורח חיים טבעוני או צמחוני, או באורח חיים קדמוני.

יש שמאמינים בגלגול נשמות, ברוחות רפאים, בפיות שיניים.

יש שמאמינים שבאנו מהקוף, ויש שמאמינים במפץ הגדול, יש שמאמינים שבריאת העולם אכן קרתה כפי שכתובה בתנ"ך.

לכולם הסברים מנומקים למה הם הצודקים בדרכם ובתפיסתם.

ואני רק אומרת, כריסמס, חנוכה …. מה זה משנה ? 

אם הערכים שעומדים מול עינכם ובבסיסם אתם מגדלים ומחנכים את ילדיכם ברורים לכם אפשר פשוט לחגוג את החיים.