מי לא עשתה קורס הכנה ללידה?  נו, הקורס הזה שמכין אותנו לאותן שעות משמעותיות – הלידה. הקורס הזה שמלמדים – איך לנשום (ממש מוזר), ואיך לקרוא את המוניטור, ואיך לספור צירים, ומה נפתח? ואיך יוצא ?…

ואף לא מילה אחת על הרגע אחרי.

שלא תבינו אותי לא נכון, צריך לעשות קורס הכנה ללידה! ואני אף מהמחמירות שטוענות שצריך לדעת וללמוד איך ללדת (אבל זה נושא לפוסט אחר). אבל עכשיו ברצינות, מה קורה רגע אחרי? טוב אולי לא רגע אחרי… מה קורה שבוע אחרי? כשמתפזרת עננת המבקרים, המתנות, הפרחים וההתרגשות?

שקט שורר בבית – רק את והתינוק/ת ושום דבר בחיים שלך לא דומה לכשהיה לפני כשבוע.

האמת שאם יש שקט זה עוד מעולה. מה קורה אם היצור הקטן לא מפסיק לצווח?  ואת מסתכלת ימינה ושמאלה – ואין שם איש מלבדך. ואת הרי אמא שלו  – ומה כבר ביקשו ממך ? לטפל בו …

מה שנשים מתכננות שיהיה אחרי הלידה :

סוף סוף תוכלי לחזור לבגדים הנורמליים שלך, הבטן הגדולה תרד, ותזכי לראות שוב את היריכיים שלך שהסתתרו מאחורי הבטן ולא ראית כבר כמה חודשים. את הכבדות תחליף קלילות כמו שרק בפרסומות לטמפונים ויוגורט אפשר לראות. כל היום תשבי מול סדרות טלויזיה- ובן זוגך (שיחיה)  כבר הוריד לך את כל הסדרות שביקשת ממנו. ואז, כשממש ישעמם לך תצאי עם הקטן / קטנה לטיול חלומי בפארק הקרוב, בקניון או  תשבי בבית קפה עם חברות. את תניקי – ברור שתניקי, כי זה הכי בריא להניק, ואת גם תלדי לידה טבעית בלי אפידורל , ברור שתלדי בלי אפידורל – כי זה הכי נכון, ואת תלכי כל ערב לפילאטיס – ממש כמו לפני ההריון – כי כבר ממש התגעגעת לבנות .

ואז – את יולדת ומתנפצת הבועה. 

הגוף שלך מאבד צורה –  מבט חטוף במראה ( שפעם כה אהבת ) מראה שהשמנת, ולמרות שהבטן ירדה, יש שם עוד בטן של חודש חמישי. את היריכיים אומנם את רואה אבל את מגלה סימני מתיחה וכתמים. השיער שהיה שופע בהריון מתחיל לנשור בפלומות מלחיצות של חתול פרסי ומאידך צומח לך שיער במקומות שלא ידעת שיש בהם שיער (לא חייבים לענות "כן" על כל הקריטריונים).

 *** מתעלמת לרגע מכל אלה שנחתכו, שמדממות מהפטמות ושאר תענוגות.

הזמן שלך – כבר לא שלך הוא ונתון בסכנה בכל רגע נתון. סדרות טלוויזיה ? אפילו צרכים בסיסיים כמו  מקלחת, שירותים ואוכל הופכים להיות אתגר. את מוצאת את עצמך מחשבת חישובים , תמיד כשאת נכנסת לשירותים או מתיישבת מול ארוחה חמה –  את לוקחת זמנים כמו היית מכי"ת בטירונות, ומרפי – אורח קבוע בחייך- יושבת לאכול – צווחות , יושבת בשירותים – צווחות. לגבי הפילאטיס- תתחילו … אני כבר אגיע – מתישהו …  כי את מסיימת את היום מותשת כאילו רצת מרתון…

מצב הרוח – ההורמונים משתלטים עלייך וצובעים שחור את העולם, טוב לא שחור – אפור. אבל אפור כהה כזה מדכא. כלום כבר לא כיף, את כבר לא כיפית, כולם נראים לך כאילו מאושרים מידי. בן הזוג שלך קם כל בוקר מבושם ומקולח לעבודה ואת עם הפיג'מה עם הכתמים של הפליטות (לא זוכרת מתי החלפת בגדים פעם אחרונה). ואת לא מתה על זה שהוא ממשיך את חייו כרגיל … אבל לא יכולה לומר כלום. הוא מסתכל עלייך לעיתים קרובות בעיניים תוהות ( מי זאת  האישה הזו ? ומה היא עשתה עם אישתי ? ). וים של דמעות דמעות דמעות … על כל שטות .

היצור החדש – זה לא ורוד תפוח ויציב כמו בפרסומות של פמפרס… וגם לא של מטרנה … ובכלל למה זה דומה ? הייצור הזה ? ולמה אני לא מאוהבת כמו שהבטיחו? ואיך אני מרימה אותו/ אותה ? זה שביר !!!! וזה צורח !!!! ואני לא מצליחה להניק!!! וכשכבר נדמה שכן – זה לא כיף!!! זה כואב נורא … אולי הוא רעב? אולי הוא צמא ? אולי הוא עייף? אולי הוא חולה ? אולי קר לו ? אולי חם לו ?  אולי אין לי מספיק חלב ? אלוהים אני אמא ממש גרועה!!!!

חופשת לידה– בואו נדבר על זה –  חופשה זו לא. אבל לכי תספרי את זה למישהו.  מאחר ואת "בחופשה" , דיי תמוה בעיני הסובבים שחוזרים מיום עבודה שאת (להלן החצופה) מותשת, שאת מבקשת עזרה ושכל מה שאת רוצה זה רגע לעצמך. "מה זאת אומרת רגע לעצמך ? ומה היה כל היום ?"

אני לא אמשיך כי זה מדכא נורא. ולא זאת המטרה… 

ובמעבר חד – לסיפור שלי  …

אחרי לידת אחת מבנותיי – לקיתי בדיכאון אחרי לידה. לקח לי המון זמן להבין שזה מה שזה . בעיקר כי לא דיברו על זה, והמושג דיכאון אחרי לידה תמיד דובר בהקשריו הקיצוניים (של אמהות שמטביעות את ילדיהם בים או כל מיני סיפורי זוועה עצובים כאלה). ואני ? לא הייתי שם …לא הייתה לי שום מחשבה על לעשות משהו רע לתינוקת שלי.

אבל גם לא הייתי אני.

זכרתי אני אחרת – כיפית, מאושרת, חיונית , אופטימית … התגעגעתי אליי ממש .

חודשים רבים של ריקנות , של עצב ובדידות מילאו את חיי. על פניו הייתי אמורה להיות המאושרת באדם. כל מי ששיתפתי אותו במה שעובר עליי או ראה דמעה זולגת מעיני, מיד אמר – אבל מה יש לך ? למה את בוכה? ואני –לא ידעתי למה אני בוכה ולא ידעתי מה לענות וזה רק העצים את הבדידות.

אני אקצר את הסיפור ואגלה לכם שלתינוקת שלי (אהובתי) הייתה בעיה ולכן היא לא הפסיקה לבכות כל היום, לקח ליקום זמן להאמין לי שהיא לא סתם בוכה, ושהיא בוכה באופן מוגזם וקיצוני לתינוקת רגילה , וזה לא רק "מזג". בעקבות התקופה הראשונית הקשה הזו – לא הייתי פנויה להקשר אליה, ולהנות ממנה. 

אחרי שהתאוששתי מהחוויה הפרטית  שלי – החלטתי שאני רוצה לעזור לאמהות אחרות לעבור את התקופה הראשונית והקשה הזו. התנדבתי בעמותה שנקראת "אם לאם " ובהמשך ליוויתי גם אמהות באופן פרטי. ופתאום הבנתי כמה התופעה הזו שכיחה – אני לא מדברת בהכרח על הדיכאון וברשותכם אקרא לזה

"הכאפה שאחרי הלידה "  

עם כל אישה שפגשתי , הבנתי את הפערים העצומים האלה בין החלומות שמתרוצצים במוחה של הריונית תשעה חודשים (שמושתתים על פרסומות ועולם הפייסבוק) למה שקורה בפועל באמת.

הבנתי שלא מדברים מספיק על דיכאון אחרי לידה – כי יש בושה סביב העניין- בושה שאין לה מקום !

הרי קחו הורמונים בשילוב עם חוויה של לידה, והתמודדות עם מציאות חיים חדשה ואינטנסיבית אליה אף אחד לא מכין אותנו – והרי לכם דיכאון לוריד !

כמה מילות אופטימיות והרגעה: 

לא כולן מרגישות ככה: יש כאלה שחוזרות למידה שלהן שעה אחרי הלידה, ויש כאלה שהיצורים שלהן קראו את ספר ההדרכה ברחם וישנים, ואוכלים בדיוק כשצריך וכמה שצריך. ולפעמים התחושות הקשות שמתוארות פה מגיעות לאו דווקא בלידה הראשונה (אצלי הדיכאון לא התרחש בלידה הראשונה).

המסרים החשובים שאני רוצה להעביר בפוסט הכה דרמתי הזה הם :

  1.  לדעת להבין ולקבל  את העובדה –  שהתקופה הראשונה – היא לא פשוטה. ואם תכירי בעובדה הזו- הדברים יהיו קצת יותר קלים לעיכול. התמונות של אימהות בעגלות מטיילות בפארק? גם זה יגיע – עוד מעט ממש…
  2. לא להלקות את עצמך –  את האמא הכי טובה עבור הילד שלך !!! תשנני את זה כל הזמן ! ותאמיני בזה ! לא משנה מה יגידו, מה יחשבו , כמה יצקצקו …. תוקירי את עצמך יום יום ותאהבי את עצמך ואת העבודה שאת עושה כאמא .

  3. הזמן עושה את שלו . חודש או חצי שנה – לא נשמעים לנו כמו הרבה זמן – אבל אם תחשבו כמה מהר תינוקות מתפתחים בתקופה של שנה -תבינו שהחיוך, והיציבות , המשקל, וסדר היום הקבוע כל אלה ממש מעבר לפינה -ועוד בטרם תבחיני -את שם.

  4. האושר שלך הוא מעל הכל – תהיי מאושר ותעשי הכל כדי להיות מאושרת ! ואז ( ורק אז ) כולם סביבך יהיו מאושרים. הנושא נבדק בארבעה סשנים של הריון – לידה – גידול (לא אמפירי אומנם אבל המדגם אכן מרשים-  תודו ). צאי עם חברות ( גם אם את לא ממש מתה על זה שהן נראות מעולה כרגע), עשי ספורט, והעיקר, אל תישארי לבד.

  5. לא לחשוש / להתבייש לבקש עזרה. הגוף והחיים שלנו עוברים כל כך הרבה בתקופה הזו – הריון, לידה, הנקות, וכל מה שציינתי קודם. דיכאון או דכדוך הוא טבעי ואין שום סיבה להתמודד איתו לבד !

ולסיום –

אם אתן אמהות ל… נשים אחרי לידה

או

בעלים .. של נשים אחרי לידה

או

חברות טובות של … נשים אחרי לידה –

הפוסט הזה הוא גם בשבילכם

להלן סימנים לדיכאון אחרי לידה שחשוב לשים אליהם לב – לעיתים לא כולם קיימים אבל חשוב להיות עם יד על הדופק.

הסימנים הקליניים הבסיסיים הינם:

  • תחושת עצב או מועקה הקיימים רוב הזמן, ללא סיבה נראית לעין.
  • היעדר יכולת הנאה כמו בעבר, היעדר הנאה מהטיפול בתינוק וירידה בחשק ליזום פעילויות.

סימנים אופייניים נוספים יכולים לכלול חלק או את כל הנ“ל:

  • קושי להירדם או יקיצה לאחר שינה קצרה(גם כאשר התינוק ישן).
  • תיאבון ירוד והיעדר הנאה מאוכל. 
  • חוסר אנרגיה ועייפות תמידיים, או לחילופין אי שקט וקושי לשבת במקום אחד.
  • ירידה בערך העצמי, תחושות של אכזבה עצמית, או אשמה )כמו ”אני אם לא מספיק טובה“(, חרטה וכו‘.
  • קושי להתרכז בפעילויות שונות, שכחה, פיזור דעת או קושי לקבל החלטות.
  • דאגה מוגזמת וחריגה בתחומים שונים.
  • תחושות של ייאוש וחוסר טעם בחיים.

במהלך פרסום הפוסט נתקלתי בנשות מקצוע המלוות נשים אחרי לידה 

נעמה בורגר – דקל-דולה לאחר לידה- נעמה הורות בדרך שלך ליווי לאחר לידה

וחני סער-בסיס האם- מלווה ומאמנת נשים במסע הרגשי של האימהות

מצורף קישור לעמודים שלהן. ואתם יותר ממוזמנים להשתמש . אומנם לצערי לא הכרתי את הנשים הללו כשהייתי צריכה,  אבל לפי ההמלצות בעמוד – הן בהחלט עושות עבודת קודש. ולי נותר רק לברך על העניין ולפרגן.