אז הכל סך הכל  ממש בסדר אצלי בחיים… על פניו אין סיבה להתלונן, זה רק המעבר לחיים חדשים בהחלט הביאו איתם גם משבר. בפסיכולוגיה קוראים לזה "משבר". תוהה עם עצמי אם המילה "משבר" זה מה שבאמת מרגיש לי בבטן עכשיו?

כבדה לי מידי המילה משבר אז מחליפה אותה לאתגר.

אני מגלה את החיים החדשים שבחרתי לי לאט לאט. חיים לצד האתגרים שהם מזמנים לי. מבינה ולומדת לאהוב את השינוי אליו נכנסנו. מעבירה אחד אחד את כל מה שחשוב לי בחיים שלי דרך האתגר.

את הבנות שלי  שכל אחת מהן היא עולם – מלא רגשות, חוויות, מטענים, עוצמות – שמפלסות את דרכן החברתי והאישי ומגבשות את השלם שלהן.

את הקטן שלי  שפשוט זורם עם כל המתרחש וגורם לי לחשוב שכנראה החיים העניקו לו את החוסן הזה ואיזה כלי נהדר לחיים.

את העסק שלי  שממצב שהוא  כבר לא צריך להצדיק ולמכור את עצמו – נותר שומם מתקשה להיזכר איך בעצם מתחילים שוב.

את הזוגיות   שעומדת במבחן יומיומי – איתנה היא עומדת ואני כל כך גאה בנו על כך.

את  כל המוכר והידוע שהופך אט אט  לזיכרון – מהר משחשבתי.

את החדש והלא מוכר   שמשנה את פניו מיום ליום מפחד משתק להרפתקה מרגשת.  עם כל אדם חדש שאנו מכירים, וכל חוויה לא מוכרת , וכל הרגל חדש שמתגבש לו.

את כולם אני מעבירה דרך האתגר.

לעיתים אוחזת יד מפוחדת ורועדת שנרתעת מהלא מוכר
לעיתים דוחפת
לעיתים מושכת
לעיתים לוחשת באוזן מילים מרגיעות
לעיתים  נזכרת ומספרת בעצמי חוויות
לעיתים נותנת עצות
לעיתים גם לי יורדות הדמעות
לעיתים חוטאת במקומות שהבטחתי לעצמי דברים
לעיתים מעגלת פינות, מכבה שריפות, משתמשת בקלישאות.

ולעיתים גם

מלקה את עצמי.
מוותרת לעצמי.
שוכחת את עצמי.

רגע אחד של עצירה – שבו אני מבינה שאני צריכה שקט, שאני צריכה רגע. רגע של ראש מעל המים.

מחפשת אותו את הרגע, חיפוש אינטנסיבי ומהר מאוד ומבינה שהרגע הזה הוא כאן, הוא שלי ואני צריכה רק לבחור לקחת אותו לעצמי. מבינה שאני צריכה להחליט ולהבין שהוא מגיע לי. בימים כמו אלה – אין חשוב ממנו עבורי ועבור כל מי שסביבי ויקר לי.

רגע של ריק.

יוצרת לי רגעים של ריק לאורך היום. ברגעים האלה אני מבינה ורואה בבהירות את הכל. כמו לעשות זום אאוט לחיים ולראות ממעוף הציפור את הדרך שאותה סימנתי לעצמי מלכתחילה. וגם את הדרך שבה ספק הלכתי ספק שרדתי את התקופה האחרונה אבל בעיקר בעיקר את היעד אליו אני צריכה להגיע. כמו מגדלור, כמו מפת דרך, כמו נתיב מסומן.

מתוך השקט והריק עולות עוצמות גדולות ואני מחבקת את עצמי, אוהבת את עצמי, מוקירה את עצמי ואת החוזקות הגדולות שלי. יודעת שיהיה טוב ידיעה ברורה וטהורה. איך אני יודעת? כי ככה אני בוחרת!

איפה מוצאים רגעים כאלה ?

מדיטציות
ריצה
כתיבה
שיר טוב באזניות בפול ווליום
ולפעמים סתם בהייה בציפור על העץ, או פרח חדש בגינה.

לכל אחת יש את הרגע– והוא שם, והוא שלה והיא רק צריכה לבחור לקחת אותו גם ובעיקר בתוך הכאוס, כי העוצמות שמסתתרות בו אין להן תחליף.

שתפי אותי -מה הרגע שלך ?

 

 

 

3 תגובות

  1. רחלי לוי הגב

    כתיבה פתוחה, מאוד מרגשת ונראה כאילו נוגעת בכל אחת לפחות בנקודה אחת.
    אתגרים לא פשוטים עוברים על כל אחת מאיתנו ויש בכתיבה שלך המון נקודות של אור!

  2. הראל ירדני הגב

    התחברתי עמוקות…
    לכל אחד מאיתנו דרך משלו קשיים ואתגרים.
    והיכולת לבודד את עצמנו ולחדור פנימה.
    לשאוף את הרגע..
    כוחו של הרגע
    האהבה האינסופית שוכנת שם.
    בהחלט מוצאת בריצה ביוגה ובמדיציה את הרגעים האילו..הלוואי שהיו לי יותר מהם.
    מאחלת לך כמה שיותר.
    אוהבת ומתגעגעת

    • מיטל שנרך הגב

      שותפתי למסע הריצה … איזה כיף שהגבת פה. תמיד הייתי סנובית בריצות שלנו, רצה עם אוזניות… מקווה שזה מסביר חלק מהדברים.

השארת תגובה